מאת צ'ארלס קאו, מייסד Artisanal Collective
כיום, התיירות ניצבת בצומת דרכים קשה. בערים גדולות ברחבי העולם המפותח והמתפתח, הבעיה משמעותית מדי: יותר מדי מבקרים, עליית מחירי השכירות, ירידות בקהילות מקומיות, וקווי מים מוצפים באוניות תענוגות. התושבים אינם יכולים עוד להרשות לעצמם לגור במקום עבודתם. אותנטיות מוקרבת למען גודל. בינתיים, באזורים הכפריים והעניים בעולם, הבעיה הפוכה: מעט מדי. קהילות שלמות, עשירות בתרבות אך עניות בתשתיות, נותרות מנותקות מזרימות כלכליות, כולל תיירות, ולעתים קרובות חיות על פחות מ-$3 ליום. קהילות אלה לא רק אינן מקבלות שירות מספיק. הן אינן נראות לעין.
לפני שאנו מבקרים את ההווה או מדמיינים את העתיד, עלינו להכיר בעבר - ובמיוחד, בעבודה יוצאת הדופן של תנועת התיירות בת הקיימא בשני העשורים האחרונים. צעד אחר צעד, קהילה אחר קהילה, אנשי המקצוע, המדריכים, התומכים והיזמים הללו סללו את היסודות הראשוניים לכלכלת תיירות אתית ומבוססת מקום יותר. הם הראו שאפילו התערבויות בקנה מידה קטן - כאשר הן נעשות ביושרה ובזהירות - יכולות ליצור מקורות פרנסה משמעותיים, לשמר מורשת ולחדש מערכות אקולוגיות. עבודתם לא רק תקפה, אלא גם חיונית. וכל מודל תיירותי הפועל לעתיד חייב לתמוך במורשת זו ולהמשיך אותה.
לעתים קרובות אנו שומעים ששינוי אמיתי מגיע מלמטה למעלה. זהו רגש רב עוצמה. עם זאת, ההיסטוריה מזכירה לנו ששינוי מתמשך מתרחש בדרך כלל כאשר המומנטום העממי מתכנס עם יישור קו של המדינה, מחויבות פיננסית ורצון מוסדי. בתעשיית התיירות, מתח זה בולט במיוחד. במשך עשרות שנים ידענו שהבטחת ה"חלחול" היא מיתוס - קהילות כמעט ולא רואות את העושר שתיירים מביאים. אך חסרו לנו המודלים המבניים לתקן זאת.
יוזמת "מסעות מפגש" של הקולקטיב האמנותי ממוסגרת בהקשר זה. היא אינה מתיימרת להפוך מאות שנים של תיירות כרונית באמצעות סיסמה. היא לוקחת צעד קטן בכל פעם - על ידי בניית שותפויות ציבוריות-פרטיות-פילנתרופיות (PPPP) שמשנות את הארכיטקטורה של מי מרוויח, וכיצד.
זוהי תיירות בת קיימא המבוססת על השתתפות קהילתית, המושרשת בהתאמה מעשית:
- ממשלות לפעול כמאפשרים, פותחים נתיבים וקובעים סטנדרטים.
- שותפים פילנתרופיים ופיתוחיים לממן בניית יכולות לטווח ארוך.
- גורמים מהמגזר הפרטי—מסלקטיביים של תיירות ועד מותגים אתיים ותפוצות — משתתפים כפטרונים, תומכים, ובסופו של דבר כמשקיעים משותפים במיזמים משותפים.
- קהילות מקומיות, באמצעות פלטפורמות סיפור הסיפורים המונעות על ידי בינה מלאכותית וניהול דיגיטלי של Artisanal Collective, להחזיר לעצמם שליטה ונראות נרטיבית.
אלמנטים אלה מתאחדים בתוכנית "מסעות מפגש" שלנו, שבה תיירים נמשכים בעדינות ממרכזים עירוניים וממסלולי שייט של ספינות תענוגות אל חוויות כפריות בהנחיית אומנים. אבל זה לא קורה מתוך משאלת לב. זה דורש שירותים. זה דורש הכשרה. זה דורש אינטרנט רחב.
זה דורש את מה שעולם הסיוע היה מכנה "תשתית מאפשרת" ומנהיגים פוליטיים מזהים לעתים קרובות כהזדמנות להראות התקדמות נראית לעין. והנה האמת הכנה: כאשר עושים זאת נכון, הזדמנויות צילום אינן דבר רע. הן יוצרות לגיטימציה, משחררות השקעות נוספות ומניעות גורמים פוליטיים ותאגידים להישאר מעורבים.
אסור לנו להתבייש להשתמש באופטיקה אסטרטגית כדי לבנות שינוי אמיתי. למעשה, כאשר סיפור סיפורים מובל באופן מקומי ומבוסס על כבוד, רגעים אלה הופכים להזמנות - לתורמים, פקידים, מנכ"לים - לשים את משקלם מאחורי קהילות שאולי לעולם לא היו רואים אחרת.
הדרום הגלובלי הוא המיקוד שלנו, אבל האתגר נמצא בכל מקום. ממקסיקו ועד מרסיי, מאינדונזיה ועד סנטוריני, תיירות בערים גדולות אינה בת קיימא. המקומיים מתומחרים בשכר. התרבות מדולדלת. אזורים כפריים מוזנחים.
אם אנחנו רוצים שתיירים ישארו זמן רב יותר, יבלו כסף משמעותי יותר ויתחברו באופן אותנטי, עלינו לבנות זאת בהתאם. עלינו לתכנן מתוך אמון, יכולת וגאווה.
לא עם סיסמאות. עם מערכות.
כפר קטן אחד בכל פעם. לילה אחד בכל פעם. סיפור אחד בכל פעם.
כך הגאות מתהפכת.
אנו מברכים ממשלות, המגזר הפרטי, כולל חברות נסיעות ותיירות, להצטרף למסעות המפגש של Artisanal Collective.
צ'ארלס קאו הוא המייסד של קולקטיב אומנותי, יזם חדשני בצומת שבין טכנולוגיה, קיימות, וסקטורי התיירות והנסיעות. הוא מוביל את הפעלת תוכנית בעלת השפעה רבה שותפות ציבורית-פרטית-פילנתרופית (PPPP) להעצים קהילות מוחלשות באמצעות פיתוח מבוסס בינה מלאכותית.
מועצת המנהלים של Artisanal Collective כוללת מנהיגים בעלי הכרה עולמית בתחומי הפיתוח, הקיימות, ESG ופיננסים. הארגון מחזיק בפטנטים אמריקאיים ובינלאומיים על... סיפור סיפורים חברתיים, העצמה, למידה ותשתיות תואר שני (LLM) מונחות על ידי בינה מלאכותית—הפלטפורמה המרכזית שמאחורי מודל ההעצמה של הדור הבא.
נקודות מצוינות. הקיימות והרווחיות ארוכת הטווח של מוצר תיירות של מדינה נשענות על יכולתו למשוך מבקרים לקהילות שאינן עירוניות ולמורשת התרבותית העשירה של אזרחיה.